יורם קראוס: כיצד טיפוס הרים משפר את תהליכי קבלת החלטות שלנו כמנהלים

במאמר זה מסביר יורם קראוס מטפס הרים, יזם ואיש עסקים על הקשר בין טיפוס הרים להצלחה בעסקים. כיצד טיפוס הרים משפר את תהליכי קבלת ההחלטות שלנו כמנהלים

למרות שלטיפוס הרים יש מוניטין של ספורט מסוכן, ניסיון, תכנון קפדני, ציוד מתאים, כושר גופני ועבודת צוות יכולים למזער את רוב הסיכונים, מסביר יורם קראוס איש עסקים ומטפס הרים. עם זאת, כשל אחד בשיפוט של המטפס יכול לסכן את כולם.

במחקר שנערך לאחרונה, חוקרים גילו שבאמצעות הדגשת חשיבה קולקטיביסטית, קבוצות יכולות לטשטש תכונות משבשות כמו לאום וחווית טיפוס. טשטוש זה יכול להוביל להצלחת פסגה טובה יותר.

תהליכי קבלת החלטות

המטפסים רגילים לאמיתות הפרשה של ברנס, "התוכניות הטובות ביותר של כנופיות עכברים וגברים אחורי אגלי". מזג אוויר, קשיים בלתי צפויים בשטח וביצועי הצוות יכולים כולם לשנות את תוכניות המסלול. כדי להישאר בטוחים, מטפסים חייבים לקבוע ספים ברורים ומועדים לפני שהם יוצאים לדרך. בעסקים, קביעת גבולות מוגדרים בבירור נקראת תיאבון סיכון והיא חיונית להצלחת כל ארגון.

אתגרים – יורם קראוס

אדם עמיד יוכל לעמוד בכשלים ארגוניים מבלי להיות משותק. הם יוכלו לראות באתגרים הזדמנויות ולא מכשולים, והם ייקחו הימור מדוד על מה צופן העתיד במקום הרולטה הרוסית הפזיזה של סיכוי עיוור. זוהי תכונת מנהיגות מרכזית שמלמדת טיפוס הרים. זו הסיבה שכל כך הרבה מנהלים מחפשים חוויות בטיפוס הרים כחלק מההכשרת האופי והמנהיגות שלהם. טיפוס מלמד גם כישורי פתרון בעיות קריטיים. מטפסים חייבים לקבל אינספור החלטות איטרטיביות כדי להשלים כל גובה במסלול.

סְגִילוּת

טיפוס הרים הוא פעילות גופנית להפליא ותרגיל נפשי תובעני. אבל כפי שכל מי שהיה אי פעם על הר יכול להעיד, הוא גם מציע תחושה עמוקה של שלווה והערכה עמוקה ליופי הטבע.

המטפסים מתכוננים ביסודיות למסעותיהם, מפתחים תוכניות מפורטות ויוצרים תוכניות מגירה. הם חייבים להיות מוכנים לכל אירוע בלתי צפוי שעלול להשפיע על התקדמותם, כגון מזג אוויר גרוע או שטח מסוכן.

עליהם גם לפתח מודל ברור כיצד אמור להיראות הדרך שלפניכם. זה חשוב במיוחד לטיפוס בגבהים גבוהים, שבהם מחסור בחמצן עלול להוביל לכאבי ראש מתישים וחוסר התמצאות. כמו כן, עליהם לקבוע ספי סיכון ברורים לפני היציאה לדרך; אחרת, המטפס עלול להיות נלהב מדי ולדחוף את עצמו רחוק מדי למצב מסוכן. זו הסיבה שכל כך חשוב לארגונים לנהל דיונים קשים על תיאבון הסיכון שלהם לפני שהם יוצאים למסע קנה מידה.

פתרון בעיות

טיפוס דורש יכולת לפתור בעיות מורכבות בסביבה דינאמית. מטפסים חייבים לקחת בחשבון את מזג האוויר, את רמות המיומנות שלהם וחברי צוות אחרים כשהם מחליטים לטפס או לא, מה שמשפר את יכולות פתרון בעיות.

מטפסים משתמשים גם בכישורי פתרון הבעיות שלהם כדי למצוא את הדרך היעילה ביותר במעלה מסלול. זה חשוב מטעמי יעילות ובטיחות, כמו גם כדי למנוע אסונות פוטנציאליים כמו כוויות חבלים או נפילות.

קביעת ספים ותאריכים ברורים לפני טיפוס היא חיונית להישרדות במסעות טיפוס הרים. ללא גבולות ברורים, מטפסים יכולים בקלות להיכנע לקדחת הפסגה ולדחוף את עצמם למצב מסוכן. קביעת הגבולות הללו לפני הרפתקה מאפשרת למטפסים להעריך את הסיכונים ולחזור לאחור בעת הצורך. זו הסיבה שמטריצת Go/No Go היא כלי חשוב כל כך עבור כל מטפס הרים. המטריצה הפשוטה הזו מתארת את תנאי מזג האוויר שיהיו בטוחים ומסוכנים עבור מטפסים בכל רמות הניסיון לעסוק בפעילות מסוימת.

כישורי קבלת החלטות

בין אם מדובר בפסגה על פני הסלע הקשים ביותר של יוסמיטי או בקנה מידה של עסק רב לאומי, טיפוס הרים מעמיד את יכולות קבלת ההחלטות שלנו במבחן. כאשר דברים משתבשים, התוצאות עלולות להיות הרסניות – ואין מקום לטעויות.

על המטפסים להגדיר יעדי ביצועים, לעקוב אחר ההתקדמות שלהם ולהתאים תוכניות לפי הצורך כדי להשיג את יעדיהם. הם חייבים גם להיות מסוגלים להישאר מרוכזים כשהמצב נעשה קשה. בניגוד להחלטה עסקית בלחץ גבוה, טעות בהר עלולה להיות מסכנת חיים, מה שמקשה הרבה יותר על השימוש ב"חשיבת הבסיס" שמנהלים רבים נוטים ליפול אליה כשהם מתמודדים עם אתגרים.

קלינקה תיאר כמה לקחי מנהיגות שלק מהאסון ב-1996 ב-K2, כולל קביעת יעדים ברורים למשלחת, הקשבה לכל חברי הצוות והימנעות מהטיית עלות שקועה (הנטייה להמשיך בפעילות למרות השקעה קודמת משמעותית). סוג זה של למידה הוא קריטי עבור מנהיגים המוטלים על ניהול סיכונים והשגת המשכיות עסקית.